בתחילת הפרשה התורה מצווה אותנו על הביכורים ועל המעשרות, ולאחר מכן מופיע הפסוק הבא:
"הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים כו, טז).
מהו "הַיּוֹם הַזֶּה"? וכי לא ניתנו המצוות, החוקים והמשפטים כבר בהר סיני?!
הרמב"ן עונה על הקושיה באומרו כי "הַיּוֹם הַזֶּה" מבטא את השלמתם של ארבעים שנות המדבר, שבהן הנחיל משה רבנו לעם ישראל את כל התורה כולה.
רש"י מלמדנו בעקבות חז"ל שעלינו לחיות את מצוות התורה בשמחה ובהתלהבות, כאילו ניתנו זה עתה – "הַיּוֹם הַזֶּה".
אור החיים הקדוש מסביר ש"הַיּוֹם הַזֶּה" מתייחס לערב הכניסה לארץ. הואיל ובתחילת הפרשה נצטווינו במצוות הנוהגות רק בארץ, מדגיש משה רבנו כי הנה הגיע יום המעבר מלימודה של התורה לקיומה בארצנו. לפיכך נאמר בפסוק "וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם" – עתה, עם כניסתכם לארץ, תוכלו סוף סוף לקיים את המצוות במלואן.
אם כן, על פי הרמב"ן "הַיּוֹם הַזֶּה" מציין סיומה של תקופה, לפי רש"י מדובר בהווה, ולדברי אור החיים הקדוש זוהי תחילתה של תקופה חדשה, הצצה אל המחר.
שילובם של שלושת הפירושים מתווה לנו את דרך חיים הנכונה: כל יום ויום בחיינו צריך להיות מבוסס על השורשים של הימים הקודמים, ממוקד בהווה ונושא את פניו אל העתיד.