פרק שלישי בחוברת היציאה השבועית.
שאלה: פעם בשבוע זה הרבה יותר מדי! איך אפשר לפנות כל כך הרבה זמן בתוך עומס החיים, העבודה, הלימודים?
תשובה: חשוב מאוד לדעת שהמושג "אין לי זמן" איננו מדויק, הגדרתו תלויה בסדר העדיפויות שאנו בונים לעצמנו. הזמן קיים, השאלה היא במה אנו בוחרים להשקיע אותו. כשאני טוען שאין לי זמן לפעילות מסוימת משמע שאינני רואה בפעילות זו עילה מספקת להקדשת הזמן על חשבון דברים אחרים. ברגע שנבין את גודל חשיבותה של היציאה השבועית יהיה לנו ברור ששווה להקדיש לה את מיטב הזמן הדרוש לה, ולא זו בלבד – נגלה שהשקעת הזמן הנקודתית חוסכת בסופו של דבר המון זמן בחיים!
לדוגמה, באופן טבעי ישנן מפעם לפעם אי הבנות בין בני זוג. בתוך עומסי היומיום עלולה אי הבנה קטנה לגדול ולצמוח, לגרום לתחושת מִרמור מתמשכת ולגזול זמן רב בניסיונות לפתור את הבעיה באופן שטחי. ואולם, ניסיונות גישור שבאים מתוך לחץ ועצבנות בדרך כלל לא יביאו לפתרון אמיתי. פגישה שבועית שמוקדשת לדיבור מאפשרת לגשר על הפערים מתוך הקשבה והבנה ומתוך התכווננות לשורש המחלוקת, וחוסכת זמן ותסכול.
יתרה מזו, "בזבוז זמן" נובע בדרך כלל מחוסר תכנון. ברגע שאנו יודעים שיש לנו פגישה מתוכננת אנו יכולים לנתב אליה נושאי שיחה רבים שהיו גוזלים לנו זמן בתוך השגרה.