פרק שני בחוברת היציאה השבועית.
הקב"ה אומר לעם ישראל "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם" (הושע ב, כא). מה ההבדל בין האירוסין לנישואין?
בתקופת האירוסין הולך ונבנה הקשר הנפשי. בני הזוג העתידיים משקיעים בהיכרות מעמיקה ומשתדלים לשמח זה את זה. בתקופה זו בני הזוג חיים עדיין איש איש בביתו ובסביבתו, והקשר ביניהם נבנה בעיקר מדיבור ומשיחות ממושכות. רק אחרי החתונה מתחיל הזוג לחיות יחד ולנהל חיים משותפים באמת.
יש הסוברים בטעות שלאחר החתונה, כשכבר חיים יחד בשלמות, אין עוד צורך להשקיע מאמץ יזום בפיתוח הקשר. הרי אנו רואים זה את זה כל הזמן ומדברים זה עם זה באופן טבעי, ומדוע לייחד לדיבור ביננו זמן מיוחד?
ואולם יש להבחין בין השיחות היומיומיות, החשובות בפני עצמן, לדיבור שמתהווה בפגישה יזומה. כדי לפתח קשר איכותי ולא רק טכני נדרשת השקעה.
לפני החתונה ברור לשני הצדדים שכדי לבנות קשר בר קיימא חייבים להיפגש ולהכיר זה את זה – אך אסור להיעצר שם. המשך העמקת הקשר גם אחרי החתונה הוא צורך גורלי. אם לא נשקיע בשיחות עומק במהלך החיים המשותפים תצטמצם התקשורת ביננו לחיי היומיום הסובבים סביב צורכי המשפחה ורווחת הילדים, וכשיעזבו הילדים את הקן נגלה עד כמה התרחקנו זה מזה.
הקשר דורש התחדשות מתמדת, וכדי ליצור את החידוש נדרשת השקעה של שיחה משמעותית לפחות פעם בשבוע במקום נעים ובזמן נינוח. בתקופת האירוסין הכול חדש, ובזה ייחודה. אנו מתפללים שבכל מהלך חיי הזוגיות נמשיך להתחדש, וכדי להתחדש ולהעמיק את הקשר ביננו עלינו לעצור את המרוץ ולצאת החוצה.
אחרי הפעולות נמשכים הלבבות
שאלה: מדוע צריך דווקא לצאת מהבית? אפשר לקבוע פגישה שבועית בבית, להשכיב את הילדים ולהירגע יחד על כוס קפה.
תשובה: כפי שלימדנו בעל ספר החינוך, "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". ברגע שאדם משנה את הנוף ואת האווירה הוא חש מאליו תחושה של חידוש. גם אכילה משותפת בטעמים החורגים מטעמי היומיום היא פעילות חשובה שעשויה להוסיף נופך ולקרב את הלבבות, אך אין בכך די. העזרים החיצוניים חשובים בהחלט ויש לתת להם מקום ולדעת להיעזר בהם, אך חשוב לזכור שההתחדשות היא קודם כול פנימית. להתחדשות הפנימית אין תחליף. איש ואישה נולדו שונים, וככל שחולפות השנים השוני הולך ומתחדד. אומנם יש שטוענים שעם השנים בני הזוג הופכים להיות דומים באופיים, אך לדעתי יש לדייק שאין מדובר בדמיון ממשי אלא ביכולת נרכשת להכיל, לקבל את השוני ולוותר זה לזה. ההכלה והקבלה מדגישות את הדומה שבתוך השוני.