בפרשתנו מסופר על אנשים שהתאגדו יחדיו והחליטו לבנות עיר ומגדל וראשו בשמיים, ועל תגובת ה' שלא איחרה לבוא: "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ" (בראשית יא, יז).
אנו קוראים את הפסוק ועומדים נדהמים, איזה פסוק נורא! לכאורה הקב"ה בכבודו ובעצמו הוא המקור לכל המחלוקות והמלחמות, שהרי לו היו בני האדם מבינים איש את שפת רעהו לא היו מריבות ואסונות בעולם! מדוע בחר ריבונו של עולם בתגובה כה קיצונית כלפי בוני המגדל?
התשובה נמצאת בסוף הפרשייה:
"וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ" (שם פס' ח-ט). הפצת בוני המגדל על פני כל הארץ הייתה המענה המתבקש למניע המפורש שהביא לבניית המגדל: "וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (פס' ד).
הקב"ה מסר את העולם לידי האדם כדי שיפתחהו וישכללהו, אך משימה זו יכולה להתבצע רק בנוכחותם של דעות שונות ורעיונות מגוונים. עולם חסר תחרות, עולם שכולם בו תמימי דעים, אינו יכול להתקדם – והעמידה במקום סותרת את מטרת הבריאה.
דברים אלו נכונים הן בעולם החומר הן בעולם הרוח. ריבוי השקפות העולם והגיוון בדרכי הלימוד הם הכוח הנפלא שמונע התנוונות ומניע התפתחות וקִדמה – אף שהוא טומן בחובו סכנות לא מעטות. התפתחות העולם בכל התחומים היא רצון ה' על אף היא מחירה הגבוה. כנראה שבורא העולם החליט שלמען מטרה נעלה זו המחיר משתלם...
בהבנה זו טמונה הוראה ברורה גם לכל העוסקים בחינוך: אל תבלמו רעיונות חדשים. אדרבה, ברכו על כל מחשבה מקורית ויצירתית, עודדו חשיבה מחוץ לקופסה. זהו המנוע להתקדמות העולם.