יעקב בורח מעשו אחיו ומגיע לבאר, ושם הוא פוגש את רחל ומשקה את צאן לבן. בתיאור המפגש מודגש שלוש פעמים הקשר המשפחתי בין לבן ליעקב:
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ (בראשית כט, י-יא).
מה טיבה של חזרה זו? פרשני התורה ביארו שהחזרה נועדה להדגיש שכל הפעולות שפעל יעקב עם לבן לא נבעו כלל מזכותו של לבן הרשע, אלא רק מצד היותו "אֲחִי אִמּוֹ". הקרבה המשפחתית מסבירה גם כיצד הרשה יעקב לעצמו לגול את האבן מעל פי הבאר, והיא מעידה כי נשיקת יעקב לרחל הייתה נשיקה של בן משפחה ולא נשיקת אדם זר.
אכן יש להעמיק בהבנת שורש הקשר בין יעקב ללבן. יעקב שהה בבית לבן שנים רבות, עמל למענו ברעיית צאנו ונשא את בנותיו. היאך נוכל להבין את התחברותו של יעקב לאדם כה רשע?
התשובה היא "אֲחִי אִמּוֹ". לבן ורבקה אם יעקב – מקור אחד להם. צדיקותה של רבקה מעידה כי גם בלבן אחיה טמון גרעין של קדושה, אלא שגרעין זה נתכסה ונעלם מן העין בשל תאוות הממון שמילאה את כל ישותו של לבן.
וכשראה יעקב את "צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ" הוא ראה את מה שיכול לצאת מלבן מכוח היותו אחי אימו – מכוח הגרעין הקדוש הטמון בתוכו. יעקב הבין מייד כי מוטל עליו להוציא לפעול את קדושתו של לבן, ועל כן "וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ". קדושה זו הוסיפה ממד נוסף ליעקב, שבא לידי ביטוי בפסוק הבא: "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל". "וַיַּשְׁקְ" ו"וַיִּשַּׁק", שני פעלים שאותיותיהן זהות ורק ניקודן שונה, מלמדים על נקודת ההשקה ביניהם, שכולה שפע: "וַיַּשְׁקְ" הוא המשפיע, "וַיִּשַּׁק" הוא מקבל השפע.
זהו החיבור האמיתי בין איש לאישה, שדרכו זוכים בני הזוג להשפיע קדושה זה על זה ולהיות מושפעים זה מקדושתו המיוחדת של זה.