"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַבְּכוֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר" (במדבר ג, א-ב).

הפסוק מעורר שתי תמיהות: (א) וכי ארבעת הבנים המנויים בפסוק הם "תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה"? הלוא בני אהרן הם! (ב) כיצד קשור האזכור "בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי" ל"תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה"?

הרמב"ן בעלי התוספות מתייחסים לתמיהה השנייה ומבארים שאכן "בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי" היו לאהרן ארבעה בנים, אך לאחר מכן חטאו נדב ואביהוא ומתו בלי להשאיר זרע אחריהם. על כן ציינה התורה כי "תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה" המנויים כאן נכונים ליום שבו דיבר ה' עם משה.

רש"י מפרש אחרת, ועונה בפירושו על שתי התמיהות גם יחד. לדברי רש"י בני אהרן נחשבים גם בניו של משה בזכות אותו היום שבו "דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי", כי מיום זה לימדם משה תורה – ו"כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" (סנהדרין יט, ב).

ונראה שצריך להבחין בין "בנים" לבין "תולדות". נדב ואביהוא ואחיהם אלעזר ואיתמר הם אומנם בניו של אהרן, אך בד בבד הם גם תולדותיו של משה, כלומר ממשיכי דרכו של משה רבנו שלימד אותם תורה.

ואף שנדב ואביהוא חטאו הם גילו בחטאם את גודל הקדושה הטמונה בהם, קדושה שהתבטאה ברצון כן להתקרב לה' יתברך – כמשה רבם אשר סר לראות את הסנה שבו שכנה השכינה, ומשם עלה והתעלה עד שהגיע למדרגה העצומה של "בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי".

רצונם העז של נדב ואביהו להתקרב לה' הוא תולדה עילאית של משה רבנו, אלא שהיה עליהם להבין שקרבה עצומה כשל משה נקנית בהדרגה, בלי לדלג על שלבים בדרך.

נשתדל גם אנו להיות תולדותיו של משה רבנו – אך נבנה זאת לאט לאט, שלב אחר שלב, קמעא קמעא.