בלעם רצה לקלל את ישראל, אך חרף רצונו בירך אותם חזור וברך. בברכתו השנייה העלה בלעם על נס את זריזותו של עם ישראל:
"הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" (במדבר כג, כד).
לפי הבנת הפשט הפסוק מבטא את שבחו של העם המגן על מדינתו ועל אזרחיה ולא נח עד להכרעת אויביו בניצחון מוחץ. חכמינו זיכרונם לברכה הוסיפו ממד נוסף בהבנת הפסוק, וראו בו את גודלו של העם המזדרז לקיים את מצוות ה'. וכך ביאר רש"י:
"כשהן עומדים משנתם שחרית הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצוות, ללבוש טלית, לקרוא את שמע ולהניח תפילין".
זריזות זו מוצאת את ביטויה בסעיף הראשון של ספר ההלכה היסודי, השולחן ערוך:
"יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר" (אורח חיים א, א).
דברים אלו של רבי יוסף קארו נסמכים על דברי התנא יהודה בן תימא:
"הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים" (אבות ה, כ).
רבי יהודה בן תימא מביא דוגמאות מבעלי החיים לתכונות יסוד שראוי שכל עובד ה' יסגל לעצמו:
תכונת העזות המאפיינת את הנמר – שלא ייבוש מפני אחרים ויימנע חלילה בשל כך מקיום המצוות.
תכונת הראייה החדה המאפיינת את הנשר – שלא יביט בדברים שאינם ראויים העלולים לעורר את יצרו.
תכונת הזריזות של הצבי – שירוץ לכל דבר מצווה.
גבורת הארי – שיחזק את ליבו בגבורה לעבודת ה'.
השולחן ערוך לא פירט את כל דברי המוסר המנויים במשנה (אף שכמובן אינו חולק עליהם), ובחר להתמקד דווקא בחשיבותה של גבורת הלב – "יתגבר כארי". גבורת הלב היא המקור לכל התכונות שמנה יהודה בן תימא, והיא כוללת בתוכה את כולן. אדם המתגבר כארי לעבודת ה' צריך להיות בעל עזות וביטחון בצדקת דרכו, להזדרז בקיום המצוות ולהימנע ממראות אסורים.
דברי המוסר שהביא המחבר הם אפוא המועט המחזיק את המרובה, בתוספת תרגום הלכתי מעשי: כיצד יקנה האדם את מידת הגבורה? "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו".
מכאן שתכלית החיים היא עשיית רצון הבורא, והתגברות האדם לעבודת בוראו בראשית היום משפיעה על מהלך היום כולו.
הפשט והדרש משלימים זה את זה, כי תכונת הגבורה הנדרשת ללוחמים על הגנת העם והארץ היא אותה התכונה הנצרכת בעבודת ה'.