הרמב"ם, רבי משה בן מיימון, הוא עמוד האמונה. בספריו, הן בספר המדע הן בהקדמות לפירוש המשנה והן במורה נבוכים, עסק הרמב"ם ביסודות היהדות ונגע בכל השאלות המהותיות: אמונה באלוהים, תורה מן השמיים וכוח הנבואה.
והינה בהלכות עבודת כוכבים (ב, ג) כתב הרמב"ם כי יש להתרחק מכל סוג של חקירות מעין אלו, בהתבססו על דברי הפסוק "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (במדבר טו, לט). ואלה דבריו:
ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריה, ואם יימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו. כיצד? פעמים יתור אחר עבודת כוכבים, ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו, מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור, ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה, ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה. ואינו יודע המדות שידין בהן עד שידע האמת על בוריה, ונמצא יוצא לידי מינות. ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם". כלומר, לא יימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים: אחרי לבבכם זו מינות, ואחרי עיניכם זו זנות. ולאו זה, אף על פי שהוא גורם לאדם לטרדו מן העולם הבא אין בו מלקות.
כיצד מתיישבים הדברים יחדיו?
כמובן שישנה חובה להפנים את יסודות האמונה ולדעת להסבירם בהסברים משכנעים, כפי שעשה הרמב"ם בספריו, אולם אסור להשקיע את כל הכוחות בחקירות אלו ולהופכן לעיסוק המרכזי בחיים. "וְלֹא תָתֻרוּ", ציוותה התורה, אל תעסקו בחיפוש מתמיד אחר הוכחות וראיות, השאירו מקום גם לאמונה.
ודאי שכשאדם שואל שאלות הטורדות את נפשו יש להתייחס ברצינות לשאלותיו ולענות לו באהבה ובסבלנות, אך נקודת המבחן היא מהם שורשי השאלה, מהו המניע הבסיסי המוביל את האדם לחיפוש. האם החיפוש נובע ממרחק או מקרבה? האם אהבת ה' המפעמת בקרבנו היא המניעה אותנו לחקור ולהבין – או שמא אנו ניצבים מבחוץ ומנסים לחקור באמצעים שכליים מהי הדת האמיתית והמשכנעת ביותר?
דברי הרמב"ם מבהירים שאי אפשר לבסס את האמונה רק על השכל. החיבור לתורה הוא חיבור עמוק ושורשי, וחלק עצום ממנו מבוסס על מסורת אבות ועל האהבה הטבעית של היהודי לה' ולתורתו.
אבחנה זו מסייעת בהבנת חטאם של המרגלים המתואר בפרשתנו, פרשת שלח לך. תפקידם של המרגלים היה לאסוף מידע שיסייע בתכנון איך לכבוש את הארץ שהובטחה מאת ה', אולם הם נטלו לעצמם את תפקיד המחליטים האם אפשר לכבוש את הארץ.
ואף שהאמונה אינה יכולה להתבסס רק על חקירה שכלית, יש בהחלט מצווה לחזק את האמונה בעזרת הסברים הגיוניים הנותנים מענה לאדם השכלי.