כשהמלאכים באו להציל את לוט מפורענות סדום, והתארחו בביתו, מספרת לנו התורה שלוט אפה להם מצות (יט, ג).

ולכאורה לא ברור, מה אכפת לנו מה הוא הגיש להם לאכול, ואם היה זה לחם או מצות?

רש"י שם כותב כי פסח היה, ומשום כך הגיש להם לוט מצות ולא לחם.

ובאמת כך כתב גם רש"י לעיל, בביקור המלאכים אצל אברהם, כשבישרו לו את הבשורה על הולדת יצחק - "ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך", כתב רש"י שם כי 'פסח היה, ולפסח הבא נולד יצחק'.

ובאמת הוא עניין תמוה עד מאוד! מה עניין פסח ללוט ולאברהם אבינו? הרי עם ישראל עדיין לא ירד כלל למצרים ועדיין לא יצא משם, ומה שייך לדבר בכלל על "פסח"? וגם אם אכן התאריך היה אמצע ניסן - מדוע חשוב לציין זאת?

כדי להבין זאת עלינו לדעת, שכל חג שאנו חוגגים איננו רק זיכרון לאירוע שאירע לעם ישראל בעבר, אלא בתאריך זה ישנה השפעה אלוקית קבועה, ותוכן רוחני מסוים הייחודי לכל חג וחג, המשפיע לעולם בכל שנה ושנה ביום זה. לפי זה, יתכן מאד שאותה השפעה כבר הייתה קיימת בעולם עוד לפני האירוע המכונן עצמו, ואדרבה, האירוע ההיסטורי התרחש דוקא בזמן המסויים הזה משום שהיה עתיד ומסוגל לכך.

כן הוא דבר גם לעניין חג הפסח. עניינו של פסח הוא חירות מכל שיעבוד, יציאה ממיצרים ומלחצים, כפי שהתבטא ביציאה מעבדות מצריים. מסתבר כי הזמן הזה בחודש ניסן יש בו השפעה אלוקית של חירות, ומשום כך יצאו ישראל ממצרים דוקא בזמן זה, אירוע שהוציא השפעה אלוקית זו מן הכח אל הפועל באופן המוחשי ביותר.

מדוע, אם כן, נתבשרו אברהם ושרה על הולדת יצחק בפסח?

חג הפסח הוא זמן הלידה של עם ישראל, של האומה הראשונה בהיסטוריה שקראה בשם אל אחד, וקיבלה על עצמה עול מלכות שמים. ביציאה ממצרים הפכו ישראל להיות לעם.

את השורשים להפצת שם ה' בעולם מצאנו כבר אצל אברהם אבינו. אברהם הוא אבי האומה העברית, שכאדם פרטי יחיד הכיר בבורא עולם, והתחיל להפיץ בעולם את האמונה בא-ל אחד. אילו לא היה נולד לאברהם אבינו בן אזי לא הייתה לדרך אמונה זו המשכיות, וחלילה הייתה אמונה זו נגדעת טרם שתספיק לצמוח ולהכות שורשים בעולם. משום כך היום בו מתבשר אברהם על המשכת דרכו בעולם, וגם יום הלידה עצמה, הוא דווקא בפסח, זמן של לידה, של יציאה מעבדות לחירות ומאפלה לאור גדול, ומעבודה זרה לאמונה בא-ל אחד.

כן הוא הדבר גם אצל לוט. לוט מרצונו החופשי העדיף את סדום עם השפע הכלכלי והגשמי שלה, על אף המוסריות האכזרית שבה, ולאט לאט נבלע בה והשתעבד לתרבותה. אמנם רגעים אחדים לפני מהפכת סדום זוכה לוט ויוצא מעבדות תרבותית זו – לחירות.

יהי רצון שנזכה גם אנחנו לצאת ולהשתחרר לכל אורך השנה מהשעבודים המצרים עלינו, ומונעים מאינו לחיות חיי חירות אמיתיים של שעבוד לקב"ה.