בס"ד

דבר תורה לפרשת תצווה

    "ויקחו אליך – אליך ולא לי, לא לאורה אני צריך"

פרשתנו פותחת במילים "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". יקחו אליך, בשבילך ולא בשבילי.

לעומת זאת, כמעט כל הפסוקים המדברים על עבודת המשכן וקרבנותיו מייחסים את העבודה אל הקב"ה, כגון: “ויקחו לי תרומה", "ועשו לי מקדש", "ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד", "ופיתחת עליו פיתוחי חותם קדש לד'", "והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ד'", "והקטרת את כל האיל המזבחה עולה הוא לד' ריח ניחוח אשה לד' הוא...", וכן בפסוקים רבים נוספים משמע שעבודת המקדש היא 'צורך גבוה', כלומר בשביל הקב"ה.

מסביר בעל ה'תורה תמימה' שכאן, במצות הנרות, אכן מדגישה התורה שהם לצורך ישראל ולא לצורך גבוה, וכפי שמנסחת זאת הגמרא (מנחות פו ע"ב): "אמר ר' שמואל בר נחמני: "אליך" ולא לי, לא לאורה אני צריך", כלומר אור המנורה אינו בשביל הקב"ה אלא "לכבוד ולתפארת להבית ולכשיהיה הבית נהדר במאור יהיה  לכבוד לישראל" (על פי ספר החינוך למצוַת הנרות).

רעיון דומה כתב ספר החינוך גם על מצוַת הקטורת, שעניינה "להגדיל כבוד הבית שיהיה ריחו נודף כמו בארמנות מלכים", והוסיף בעל ה'תורה תמימה' שעניין זה שייך גם במצוַת שמירת המקדש, ששמרו הכהנים והלויים במשך כל שעות היממה, "שהוא מפני כבוד הבית".

משמע מדבריו כי תפקידם של אור המנורה, הריח הטוב והמיוחד של הקטורת, ומשמרת המקדש, הוא להגדיל את כבוד הבית וכבודם של ישראל, כלומר הואיל ובית המקדש הינו המקום המרכזי של העם, מקום בו שורה השכינה בתוכם, לכן צריך בית המקדש להיות מכובד מאוד בעיני ישראל ובעיני האומות.

אמנם אם נעיין בספר הכוזרי בעניין המקדש נמצא כי לא רק שלשת עניינים אלה מטרתם לכבד את עם ישראל, אלא כל עניין עבודת המקדש אינו צורך גבוה אלא צורך הדיוט, לישראל עצמן. ואלו דבריו (מאמר שני, כו): "כל הנוגע לסדר העבודה: "המלאכה, והקרבנות, והקטורת, והשירה, והמאכל והמשתה... לא נאמר עליו אפוא 'עבודת ד'' ו'לחם אלוקיך' וכדומה כי אם בהשאלה – להורות כי האלוק מרוצה מן הסדר הטוב בחיי האומה וכוהניה ומקבל את מתנותם כביכול (ובזכות עבודה קדושה זו זוכה העם לכך שהקב"ה) ושוכן בקרבם לכבוד להם, אולם הוא עצמו (האלוק) מקודש ונעלה מלהנות ממאכליהם וממשתיהם...". רצונו לומר שוודאי הוא שאין הקב"ה צריך את הקרבנות ואת כל עבודת הקודש במקדש, אלא שבזכות אותן העבודות יכולה השכינה לשרות בתחתיות הארץ, ובאופן מורגש יותר בבית המקדש, והעם והעולם יוכלו לזכות להיות מושפעים מהשפע האלוקי.

אך אם אכן כך הוא הדבר – מדוע ברוב המקומות פשט המקראות מנוסח בלשון הרומזת שהכל נועד בשביל הקב"ה?

כי אכן כאשר בא האדם לעבוד את ה' יתברך, הן בזמן בית המקדש והן היום בתפילה ובקיום מצוות, צריך הוא להרגיש שהוא עובד את ד' יתברך ולא עובד בשביל עצמו, כי אילו לא נחשוב כך אזי תתגמד המשמעות של עבודת ה' שלנו למשהו מאד קטן ואגואיסטי. אנחנו חייבים להרגיל את עצמנו לצאת מהפרטיות המצומצמת שלנו ולעבוד למען הכלל ולמען דברים נעלים ביותר.

                                                         שבת שלום,

                                                           נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-997202