מצוות לימוד תורה, שעליה אמרו חכמינו במשנה "ותלמוד תורה כנגד כולם" (פאה א, א), נלמדת מפסוק בפרשתנו:

"וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו, ז).

וכך מפרש בעל החינוך:

"מצות עשה ללמוד חכמת התורה וללמדה, כלומר כיצד נעשה המצוות ונשמור ממה שמְנעַנו הא-ל ממנו, ולדעת גם כן משפטי התורה על כיוון האמת, ועל כל זה נאמר ושננתם לבניך" (ספר החינוך מצווה תיט).

מדוע בחרה התורה ללמדנו את המצווה החשובה כל כך – ללמוד תורה – מתוך המצווה ללמד תורה?

מטרתה הראשונה של מצוות תלמוד תורה, כפי שמפורש בספר החינוך, היא להכיר את מצוות הבורא – ללמוד את התורה על פרטי מצוותיה כדי להשתלם הן במעשים הן באמונה בה'. מבחינה זו תלמוד התורה שקול "כנגד כולם", כי הבנת המצוות מתוך הלימוד נותנת טעם לקיומן ומשרישה את כוונת הלב בקיום המעשי.

אולם ישנה מטרה נוספת – שהאדם ילַמד תורה את בניו. מטרה זו מודגשת בלשון שנקטה התורה: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ".

בדרכו של עולם חייו של אדם מוגדרים על פי מניין שנותיו עלי אדמות. הוא חי את חייו ודואג לטיפוחם, הוריו חיו את חייהם עד שעברו מן העולם, וגם בניו יחיו את החיים שנקצבו להם. ואולם מי שלמד תורה מאביו וזוכה ללמדהּ את בניו איננו נפרד מן העולם אף במותו, אלא נעשה חוליה בשרשרת חיים ארוכה. חייו שואבים את חיוניותם מערכיהם של הדורות שקדמו לו, והדורות הבאים אחריו יונקים ממנו וממשיכים את דרכו. לימוד התורה מחבר את האדם לאביו ולבנו, לסבו ולנכדו, בשרשרת של המשכיות המשאירה את רוחו חיה וקיימת בעולם גם אחרי פטירתו. בגמרא נאמר כי "יעקב אבינו לא מת" (תענית ה, ב) – יעקב אבינו זכה שכל בניו היו ממשיכי דרכו, ומתוך כך לא עברה דמותו מן העולם. "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" (שם).

חכמינו זיכרונם לברכה הוסיפו שהציווי "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" אינו חל רק ביחס לבניו של אדם אלא גם ביחס לתלמידיו: "בניך אלו תלמידיך" (ספרי ואתחנן לד). לפיכך חייב כל אדם הבקי בתורה להנחילה לשאר ישראל.

תורת ישראל אחת היא, וכשם שהיא מחברת בין אב לבן היא מחברת בין כל חלקי העם – משפחת בית ישראל. חכמי המשנה לא אמרו שלימוד התורה כנגד כולם אלא "ותלמוד תורה כנגד כולם", שכן  מצוות תלמוד תורה מורכבת מהחובה ללמוד וללמד את כלל תלמידי עם ישראל. מצווה זו הופכת אותנו לעם נצחי הנושא בגאון את התורה שניתנה לו בסיני לפני ארבעת אלפים שנה.