לשמוע קול תורה – פסוק השבוע

פרשת וישב

האור הטמון ברע

אחי יוסף מתכננים להרוג את אחיהם, וראובן מציל אותו בערמה:

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו" (בראשית לז, כב).

ראובן אומר לאחיו שלא יהרגו את יוסף בידיים אלא ישליכוהו אל הבור, ושם הוא ימות מעצמו. אמנם, כפי שהתורה מעידה, הייתה כוונת ראובן טובה – "למען הציל אותו מידם"; הוא התכוון לשחררו מאוחר יותר ולהביאו לאביו, אולם אחיו לא הכירו את תכניתו והבינו שמדובר בהחלפת הרצח בידיים לרצח בגרמה.

אחרי שראובן הולך יהודה מציע רעיון אחר:

"לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו" (שם כז).

נשים לב שהתורה אינה מספרת שהאחים שמעו להצעת ראובן, אלא רק מתארת שהם אכן פעלו כפי שהציע. הם הפשיטו את יוסף מכותונתו וזרקו אותו לבור מלא נחשים ועקרבים. לעומת זאת, בהצעת יהודה התורה מוסיפה "וישמעו אחיו". האחים לא רק ביצעו את אשר הציע יהודה, הם גם שמעו את קולו הפנימי שטען שאין להרוג את אחיהם, לא ישירות ולא בגרמה. את הקול הפנימי, ניצוץ המצפון, קול ה' המונח באדם – את הקול הזה שמעו האחים ועל כן נמנעו מלהרוג את יוסף.

בכל אדם יש מצפון. ראובן רצה להציל את יוסף, ויהודה הצליח להביא את אחיו להקשיב לצו המצפון. לצערנו לא חזר יהודה בתשובה שלמה, כי גם מכירת אח היא פשע נורא, אך בסופו של דבר בזכות הצעת יהודה נשארה משפחת ישראל שלמה, ואחרי צרות רבות תתגלה שוב אחדותה.

בתוך כל הרוע היה ניצוץ קטן של אור – ויהודה גילה אותו הן לעצמו הן לאחיו.

שאול דוד בוצ'קו