בסד
פרשת ויגש
"כל מקום שנאמר 'וישב' אינו אלא לשון צער"
בסוף פרשתנו נאמר (מז, כז): "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן, ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד".
אומרת הגמרא (סנהדרין קו ע"א): "אמר ר' יוחנן: כל מקום שנאמר 'וישב' אינו אלא לשון צער". הוא מביא לכך ארבע דוגמאות: "וישב ישראל בשיטים – ויחל העם לזנות אל בנות מואב" (במדבר כה, א); "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען... – ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם" (בראשית לז, א-ב); "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן... – ויקרבו ימי ישראל למות" (שם, מז, כז; כט); "וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו... – ויקם ד' שטן לשלמה את הדד האדומי" (מלכים א' ה, ה; שם יא, יד).
בעלי המוסר מסבירים ע"פ מדרש זה: "שצריך האדם לעשות דירתו בעוה"ז עראי כאילו אין לו יישוב קבוע, למען יזכור תמיד מיתתו וישוב אל ד', ולכך כל מקום שרצו ישראל לעשות לעצמן ישוב קבוע קפץ עליהם איזה רוגז..." ('ענף יוסף' על עין יעקב שם).
אך דברים אלה מתמיהים: וכי לא תיתכן ישיבה שתהיה חיובית? הנה, למשל, על מצוַת ישוב ארץ ישראל נאמר "וירשתם אותה וישבתם בה"! וכן על מצות סוכה נאמר "בסוכות תשבו שבעת ימים" – תשבו כעין תדורו", משמע שיש 'ישיבה' שהיא טובה ואפילו בגדר של מצוה! (ע"פ 'תורה תמימה' ריש פרשת וישב, עיין שם).
על כן חייבים לומר שישנה 'ישיבה' שהיא בעייתית במהותה, והדוגמאות שנתן ר' יוחנן הן בדווקא: "וישב ישראל בשיטים" – למה נקראה שיטים? שנתעסקו בה בדברי שטות (ראה סנהדרין שם), כלומר, שהמקום עצמו גורם לזנות, כדאמרינן: "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות", משמע שעצם הישיבה באותו מקום היתה בעייתית מבחינת האווירה ששרתה שם.
"וישב יעקב בארץ מגורי אביו" – 'ביקש יעקב אבינו לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף' – כי זאת מידתן של צדיקים, שלא יתכן להם אפילו רגע של מנוחה בעולם הזה. הטעם לכך הוא משום שכל העולם וכל עם ישראל נסמך עליהם, ולכן כל רגע ורגע הם צריכים לדאוג לצרכים הרוחניים של האומה כולה.
"וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן" – עצם הישיבה במצרים באופן של קבע, כפי שנאמר "ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד", גרמה לכך שנסתמו עיניהם של ישראל מצרת השעבוד, שהרי לימדונו חז"ל שמייד עם פטירתו של יעקב החל השעבוד. אמנם היה זה שעבוד רוחני, שהושפעו מטומאת מצרים, והשעבוד הפיזי התחיל בשלב מאוחר יותר.
"וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו" – זוהי תחילתו של מצב בעייתי, בו כל אחד עסוק בענייניו ובעיסוקיו הפרטיים, והאינטרס הכללי של האומה בארצה לא בא לידי ביטוי. משום כך אין זה פלא שמצב זה הוביל ל: "ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדומי".
מכאן אנו למדים שישיבת קבע במקום שהוא בעייתי מבחינה רוחנית מזמינה בהכרח נפילה. ולכן ישיבת קבע בחוץ לארץ אינה אפשרית ליהודי, שאין זה מקומו הטבעי. על בשרנו למדנו איך לאורך כל שנות הגלות, גם כשהיתה לעם ישראל במקום מסויים תקופת זוהר, מייד קפצה עליהם תרעומתן של האומות וסבלנו קשות מידן הרעה.
עוד אנו למדים מכאן שאם אנו שואפים להידבק במידת הצדיקים, אסור לנו להיות נינוחים ושלווים. עלינו להשתדל להיות תמיד בשאיפה לעלייה מתמדת בעבודת ה', כדי שלא ניתן לכוחות השליליים הזדמנות 'לקפוץ עלינו'.
גם ישיבת קבע בארץ ישראל, שהיא לעצמה מבורכת, צריך שיהיה בה שיתוף של הכלל מתוך אחדות רעיונית. אם כל אחד ידאג רק לעצמו תיפגם האחדות, ונהיה, חלילה, מועדים לפורענות.
שנזכה לשבת בארץ ישראל מתוך אחדות וחיבור לקב'ה.