בס"ד

פרשת בא

מצוַת קידוש החודש ומשמעותה

בתחילת ספר בראשית כתב רש"י: "אמר ר' יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם', שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל". והנה, הגענו בפרשתנו אל מצוה זו: "ויאמר ד' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (יב, א-ב), וזוהי מצוַת קידוש החודש.
ויש להבין, מה העניין המיוחד במצוַת קידוש החודש שזיכה אותה להיות המצוָה הראשונה בה נצטוו ישראל, כי לכאורה אינה שייכת לכל עניין הפרשייה העוסקת בקורבן פסח וביציאת מצרים! כמו כן יש להסביר מדוע מדגישה התורה שדיבור זה היה "בארץ מצרים".

מסביר בעל ה'נתיבות שלום' (פרשת בא, 'החודש הזה לכם') שיש במצוה זו, מלבד ההסבר על פי הפשט, גם עניין סימלי גדול. המדרש אומר (בראשית רבה פ"ו, ג) שישראל מונים ללבנה השולטת ביום ובלילה, לעומת אומות העולם שמונים לחמה השולטת ביום בלבד. הרעיון המסתתר במדרש זה מסביר את הייחודיות באמונתם של ישראל: ישראל מאמינים בקב"ה בכל המצבים, גם בזמנים הקשים ביותר ובחשכה גדולה, ואילו אומות העולם אינם כן, ובזמנים קשים של שעת חשכה הם מבעטים ויוצאים. "וזוהי מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, שמבחינה מסויימת הרי זו המצוה הגדולה ביותר, שאפילו במחשכים כאשר לא נראה שום ניצוץ של אור גם אז מאמינים ישראל באמונה שלמה באהבת השם יתברך לעמו ישראל" (שם).

עוד יש ללמוד מכאן על אהבתו המיוחדת של הקב"ה לעם ישראל. הנה, כידוע, טבע הלבנה הוא שאינה מאירה תמיד, ועיתים היא חשוכה, ולקראת סוף החודש היא הולכת ונחסרת עד שנעלמת לגמרי, ודווקא אז, בשיא החשכה, נקבע ראש החודש בו היא חוזרת ומתחדשת. כך הוא גם עניין הבחירה של הקב"ה בעם ישראל. גם כאשר עם ישראל נמצא בחשכה ובחיסרון, גם אז בוחר בו הקב"ה ומקרב אותו אליו. עניין זה ראינו במיוחד במצרים, איך בשיא השפלות והשעבוד בחר הקב"ה בעם ישראל וגאל אותם. וכן אומר המדרש (שיר השירים רבה ב) שאמרו ישראל למשה היאך אנו נגאלין, והלא כל ארץ מצרים מטונפת מגילולי ע"ז שלנו? ואמר להם משה: הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בגילולי ע"ז שלכם". ואף המהר"ל הסביר באריכות ב'נצח ישראל' (פרק יא) שהבחירה של הקב"ה בעם ישאל אינה תלויה במעשים, כי היא בחירה אלוקית נצחית, ולכן היא מתבטאת דווקא כשאין אנו ראויים לכך.

משום כך מדגישה התורה שציווי זה ניתן דווקא בארץ מצרים, שהיתה מקום שטוף בעבודה זרה ובתועבות, וכדברי המדרש (שמות רבה פט"ו, ה): "אמר רבי שמעון: גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקב"ה במקום עבודה זרה ובמקום טינופת ובמקום טומאה בשביל לגאלן". ומסביר אמו"ר (בספרו 'בעקבות רש"י' על הפסוק שם): "חז"ל הבינו שפסוק זה בא להדגיש את העובדה שהקב"ה נתגלה למשה ואהרן עבור ישראל למרות שהם היו בארץ מצרים, שיא הטומאה והגילולים. הקב"ה, כביכול, 'שוכן איתם בתוך טמאותם', ומתוך כל שערי הטומאה האלה יורד להציל את עם ישראל".

בימים אלה, לאחר ההתקפות הברבריות כנגד אחינו היושבים בגלות צרפת, אנו מתפללים לכך שנזכה גם במצבים קשים לראות את תהליך הגאולה ממשיך ומתקדם קמעא קמעא.

שבת שלום
   נחום בוצ'קו