בס"ד

פרשת בשלח

לימוד תורה מול ייסורים

מייד אחרי קריעת ים-סוף מגיעים בני ישראל למרה, ובמרה נאמר (טו, כה): "שם שם לו חוק ומשפט". מסבירים חז"ל, והובא ברש"י שם: "במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדומה ודינין". כלומר, עוד בטרם קיבלו ישראל את התורה כולה בסיני, קיבלו חלק מן המצוות במרה.

מייד לאחר מכן נאמר (שם, כו): "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ד' אלוקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ד' רופאיך". מכאן  למד ריש לקיש (ברכות ה ע"א): "כל העוסק בתורה ייסורין בדלין ממנו". וצריך להבין מדוע דווקא לימוד תורה מרחיק מן האדם ייסורים?

מסביר הראי"ה קוק שחלק מן הייסורים הבאים על האדם מטרתם הינה לגלות באדם כוחות עצומים, שאלמלא בא עליו אותו הניסיון לא היו מתגלים כלל. ואכן, פוק חזי שרבות מן עמותות החסד הקיימות בארץ נוסדו על רקע של טרגדיה שאירעה למשפחות וליחידים, ל"ע. אותם אנשים שחוו את היגון והשכול עמדו בפני שתי אפשרויות: או לשקוע בדיכאון עמוק, או להתרומם מתוך הצער ולבנות, ליצור, להועיל לאחרים, להוביל ולקדם עניין חיובי, לעצמו, למשפחתו, לחֶברה, ולכלל האומה כולה.

לדוגמא, עמותת "אור ירוק", שעוסקת במלחמה בתופעה הקשה של תאונות הדרכים בארץ, הוקמה על ידי אבי נאור, אביו של רן נאור ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים בעת שירותו הצבאי, והוא עוד לא בן 20. דוגמא נוספת היא עמותת 'זכרון מנחם', שהוקמה על ידי הוריו ומכריו של הבחור מנחם ארנטל ז"ל, שנאבק למעלה מ14 שנה במחלת הסרטן, ולסוף הוכרע על ידה בדמי ימיו. גם הגרעינים התורניים, הפרושים ברחבי הארץ, קיבלו תנופה גדולה והתפתחו והתרחבו דווקא לאחר הגירוש מגוש קטיף. כמו כן שמענו על חוזרים בתשובה רבים שגילו את בורא עולם דווקא מתוך ייסורים כואבים שחוו על בשרם, וכל אחד מאיתנו יכול להוסיף דוגמאות שכאלה למכביר.

וכך כותב הראי"ה קוק זצ"ל (עין אי"ה, ברכות פ"א, כח): כי יש מיני יסורין שמועילין לזכך את המדות ולהגביר כוח הטוב שבאדם. והנה מי שאי אפשר לו לעסוק בתורה, הלא אין לו במה להגביר הטוב, על כן הקב"ה יביא עליו יסורין כאלה שיהיה בכוחם להגביר הכוח הטוב שבו וליישר מדותיו. אבל כשאפשר לו לעסוק בתורה הרי יש בידו להגביר כוח הטוב שלו...". כלומר, לכתחילה יכול האדם להשתנות וליצור דברים חיוביים בעולם למען הכלל, ולגלות את אותם הכוחות החבויים בו על ידי לימוד תורה, ורק מי שלא עושה זאת מגיעין עליו ייסורים. אך באמת זהו דווקא בלימוד תורה איכותי המשפיע באמת על האדם, וכמו שכתב רמח"ל (דרך ה', שער ראשון פ"ד, ט): "שבסגולת הדברים ההם יהיה, שמי שיהגה בהם (בדברי התורה) בקדושה ובטהרה, על הכוונה הנכונה שהיא עשיית חפצו ית', יתעצם בו על ידם מעלה עליונה ושלימות גדול עד מאד".

הבנה זו תעזור לנו להבין גם סיפור תמוה המוזכר שם בגמרא. הגמרא בברכות (ה ע"ב) מספרת על שלושה(!) אמוראים – רבי חייא בר אבא, רבי יוחנן ורבי אלעזר – שחלו והתייסרו בייסורים קשים (כל אחד בזמן אחר), וכשנשאלו אם חביבין עליהם הייסורים ענו: "לא הן ולא שכרן"! וכל הקורא תמה, אם צדיקים שכאלה אינם מעוניינים בשכר על ייסורין מה נאמר אנחנו? אלא, מסביר הראי"ה קוק, אותם צדיקים רצו להתעלות באופן עצמאי, על ידי עבודת ה' שלהם בתורה ובמצוות, ולא על ידי 'עזרה' חיצונית שמיימית שתתן להם שכר. וכמו שמספרים על הגר"א מווילנא שלא רצה שיגלו לו סודות מן השמים אלא רצה לפצח בעצמו הקושיות על הסוגיא שעסק בה. וכך כותב הראי"ה קוק בלשונו הזהב (עין אי"ה, שם, לה): "שלא אמרו זה חלילה כמבעטים ביסורין, אלא תוכן הדבר, לפי שתכלית יסורין של אהבה הוא, שמי שזכה לפניו ית' שיתעלה במעלות עליונות יותר מטבע יצירתו, מדכאו ביסורין כדי שע"י הזיכוך יזכה לאותן מעלות שאינן לפי טבעו, והנה זהו בתורת שכר טוב לפניו ית'. אבל הצדיקים הגדולים עבדי ד' באמת ובתמים, אינם רוצים בשום מעלה ויתרון כלל, כי אם מגמתם לעבוד את השי"ת... ולזכות ביגיעתם בתורה".

שבת שלום

  נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-9972023