בס"ד
האורות של פורים
פורים הוא חג מעניין ומרתק, וחכמים תיקנו לנו כמה וכמה מצוות לקיימן בו ביום. אחת מהלכות החג המוכרות ביותר היא החיוב להתבסם ולשתות לשוכרה ביום הפורים, חיוב עליו מקפידים ישראל קדושים הקפדה יתירה. וידועה לשון הגמרא (מגילה ז ע"ב) וכן העתיק השו"ע (אורח חיים תרצ"ה, ב'): 'חייב איניש לביסומי בפוריא...'.
אך באמת דין זה תמוה ביותר, שהרי כל עניין השיכרות וההתבסמות הוא מגונה ביותר, ומצאנו מאמרי חז"ל לרוב המדברים כנגד שתייה מרובה, שהרי שתיית יין ואלכוהול גורמים לאדם לטשטוש הדעת ואיבוד שליטה על מעשיו, ובעקבות כך עלול לבוא לידי חטא. וכבר אמרה הגמרא (ברכות כט ע"ב) בשם אליהו הנביא: 'לא תרוי ולא תחטי' – אל תשתכר ביין, שמתוך שכרות אתה בא לידי חטא!
כדי להבין היאך הותרה שתייה יתירה בפורים נעיין בדברי חז"ל בעניינו של יום הפורים.
במדרש משלי (פרשה ט) נאמר: 'כל המועדים עתידים בטלים (=להיבטל), וימי הפורים אינם בטלים לעולם... אמר ר' אלעזר, אף יום הכיפורים אינו בטל לעולם'. ר' אלעזר משווה בין יום הכיפורים לפורים, וטוען שגם יום הכיפורים לא יתבטל לעתיד לבוא. ואנו עומדים תמהים – יום הכיפורים שכולו קודש ויש בו עבודת ה' ודביקות נפלאה בבורא עולם, ניתן להבין שלא יתבטל לעתיד לבוא, אבל יום הפורים שעניינו המרכזי הוא משתה ושמחה - אכילת בשר ושתיית (הרבה) יין - דווקא הוא לא יתבטל לעולם?
אך באמת צריך לדעת כי לעתיד לבוא ישתנה היחס בין הגוף ובין הנשמה, ושוב לא יהיה הגוף מסך ומעכב את שלימות האדם אלא אדרבה, הנשמה תזכך את הגוף ואף הגוף יסייע לנשמה להתעלות מעלה מעלה (ראה הרב פרינדלנדר על דעת תבונות לרמח"ל, סימן ע"ב עיונים 20). הואיל וכן עניינו של פורים לעתיד לבוא הוא עצום ביותר. ואף בעולם הזה ובזמן הזה ישנו בפורים שפע מיוחד אותו משפיע הקב"ה, וכמו שכתב הרב קוק (סידור עולת ראי"ה ח"א עמ' תלט): 'הארת פורים גדולה למאד וקדושה גדולה מאירה בו בעולם... והנה ההארה הנמשכת ביום הקדוש הזה היא ממש מצד קדושת הגוף הישראלי'. על כן בפורים אפשר להיזהר פחות בעניין שתיית היין - כי אנחנו חיים בספרה אחרת, ברמה אחרת לגמרי. בפורים אנו חיים בעולם הזה ברמה שהיא מעין חיים שלעתיד לבוא. ביום זה מופיעה 'קדושה של הגוף' וממילא הגוף אינו מהווה מסך או מעכב להתעלות, אלא אדרבה, בפורים הגוף הוא מקפצה להתקרב להקב"ה. עתה מובן מדוע פורים לא יתבטל לעולמים - מכיוון שהוא מאפשר לאדם השלם להגיע לשיא הדביקות עם הקב"ה, דביקות של גוף ונפש – שיא אליו אנו מגיעים בזכות הגוף ולא 'למרות הגוף'!!!