בס"ד

פרשת ויקרא

יקריב אתו לרצונו

נאמר בפרשתנו (א, ג): "אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו, אל פתח אוהל מועד יקריב אתו לרצונו לפני ה'".

לכאורה ישנה סתירה בפסוק: מצד אחד נאמר "יקריב אותו", לשון חובה. מצד שני נאמר: "לרצונו", לשון רשות. מתוך קושי זה אמרה הגמרא (ערכין כא ע"א):

"ת"ר: "יקריב אותו", מלמד שכופין אותו, וכתיב "לרצונו", הא כיצד? כופין אותו עד שיאמר רוצה אני".

כלומר, אדם שהתחייב להביא קרבן עולה ושלמים ולאחר מכן התחרט, בית הדין מכריח אותו להביא את הקרבן עד שיסכים ויאמר "רוצה אני".

את אותו עיקרון אנו מוצאים באדם שבית הדין מחייב אותו לתת גט לאשתו גם כשאינו רוצה: "מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט, והוא גט כשר" (רמב"ם הלכות גירושין פ"ב ה"כ).

לכאורה רעיון זה קשה מאוד, שהרי אם מכריחים אותו עד שיאמר שהוא רוצה אין זה נראה כרצון אמיתי אלא כאונס גמור, ולא הייתה לו ברירה אלא להודות כדי להינצל מן הכפייה! אם הבאת קרבן ונתינת גט צריכות שיהיו מרצונו של האדם – היאך תועיל כפייה?

על כך עונה הרמב"ם (שם) תשובה עמוקה שטמון בה יסוד חשוב מאוד לכל המצוות.

לפני שנצטט את דברי הרמב"ם נקדים ונאמר שהרמב"ם מחלק בין 2 מקרים: אם בית הדין טעה בפסק שלו וחייב אדם לגרש את אשתו וכפו אותו לומר 'רוצה אני' – הגט פסול, כי אנסו אותו לומר 'רוצה אני' ואין זה רצונו האמיתי. אבל אם בית הדין צדק בפסק שלו ואכן אדם זה חייב לגרש את אשתו, אזי גם אם אינם יהודים הכריחו אותו לגרש על פי פסק הדין ולבסוף אמר 'רוצה אני' – הגט כשר.

וכך כותב הרמב"ם: "ולמה לא בטל גט זה, שהרי הוא אנוס בין ביד גוים בין ביד ישראל! שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו, כגון מי שהוכה עד שמכר או נתן, אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו".

דהיינו, כל יהודי שואף להיות חלק מעם ישראל ולהביא זאת לידי ביטוי על ידי קיום תורה ומצוות, וזה שמתעקש שלא לגרש את אשתו על אף שחייב לגרשה, וכן אותו אדם שחייב להביא קרבן ואינו רוצה מחמת חמדת ממונו – אין זה אלא יצר הרע שתוקפו וגובר עליו, אך באמת בפנימיותו רוצה הוא לעשות את רצון ה', ומטרת הכפייה אינה רק שיאמר הדברים מן השפה ולחוץ אלא מטרתה לגלות את פנימיותו האמיתית של האדם.

אפשר ללמוד מכך מוסר גדול בכל קיום המצוות שלנו, שאכן בהרבה מקרים קשה להתגבר ולעשות את רצון ה' כמו שצריך, אך צריכים אנו לזכור ולהפנים שהמניעות הן חיצוניות וצריך לחזק ולגלות את הרצון הפנימי האמיתי ובכך ודאי יוקל עלינו באותם הניסיונות, הן בין אדם לחבירו והן בין אדם למקום.

                                                         שבת שלום,

                                                           נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-997202