בס"ד

פרשת מצורע

היום השביעי, היום השמיני

בפרשתנו אנו לומדים על סוגים שונים של טומאת אדם, ולכל אחד מן הטמאים דרך טהרה שונה. הצד השווה בכולם שצריכים להמתין שבעה ימים ולהביא קרבן ביום השמיני.

לגבי המצורע נאמר: "והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו... וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר; וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים... וכפר עליו הכהן וטהר".

לגבי הזב נאמר: "וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר; וביום השמיני יקח לו שתי תורים... וכפר עליו הכהן לפני ד' מזובו".

לגבי הזבה נאמר: "ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר; וביום השמיני תקח לה שתי תורים... וכפר עליה הכהן לפני ד' מזוב טמאתה".

האדם הטמא עושה ביום השביעי את הפעולות הנצרכות כדי להיטהר, כגון לטבול במקווה ועוד, ולמחרת ביום השמיני מביא קרבן מסויים לבית המקדש כדי להשלים לגמרי את טהרתו.

האם יש משמעות להליך הטהרה ביום השביעי ולהבאת הקרבן ביום השמיני?

למהר"ל יש שיטה סדורה בעניין המספרים, והוא מדגיש בכל מקום שכל מספר המופיע בתנ"ך אינו מקרי אלא יש לו משמעות עמוקה.

המספר 7: “הנהגת עולם הטבע היא תחת מספר 7, כי ב7 ימים נברא העולם הזה הטבעי ולפיכך מה שאחר הטבע הוא תחת מספר 8, 8 הוא אחר 7 ימי הטבע... והמילה היא על הטבע ולכך המילה ביום ה8, ומפני שכל דבר שהוא קדוש והוא נבדל מן הטבע..." (נר מצווה עמ' כג).

כלומר, המספר 6 מבטא את הטבע עצמו, כמו ששת צדדי הקובייה, ששת כיווני העולם צפון דרום מזרח מערב מעלה ומטה, וששת ימי החול. המספר 7 מבטא את הקדושה שבטבע, כמו יום השבת בשבעת ימי השבוע, והשמיטה במחזור של 7 שנים. קדושה זו עניינה המשמעות העמוקה שנותנת נדבך רוחני לעולם הטבעי. המספר 8 מבטא את הקדושה שמעל הטבע, כפי שברית המילה הינה ביום השמיני ללידה, ונתינת התורה הייתה לאחר מחזור של 7 שבועות, וכך גם שמונת ימי החנוכה.

נראה כי דבריו אלה של המהר"ל מתאימים גם לנושא שלנו.

האדם שנטמא התנתק  ממקור ועוצמת החיים - כפי שהסביר הכוזרי שכל עניינה של הטומאה היא כח של העדר חיים ושל מיתה, משום כך מת הינו אבי אבות הטומאה, וכן בקרי ונידה היה פוטנציאל של חיים שלא התממש, וכן על זה הדרך – ולכן צריך 7 ימים כדי להיטהר ולחזור לקדושה שבטבע. בנוסף עליו להביא קרבן ביום השמיני בבית המקדש, שהינו מקום שיש בו השראת שכינה ומציאות על טבעית, ורק כך יוכל לחזור לתפקוד רגיל בטהרה.

כלומר, נדרש מהאדם שיצא מהסדר הרגיל שיגיע לרמה גבוהה יותר, ועל ידי כדי ייוצר האיזון, ואחר כך יוכל לחזור למצב הרגיל הטהור.

בדומה לכך מסביר רבי חיים מוולוז'ין בספרו 'נפש החיים' (שער א פרק יח) שישנם 3 רבדים בתפקוד האדם, מחשבה, דיבור ומעשה - המחשבה היא הגבוהה מכולם, והדיבור גבוה מהמעשה. החוטא במעשה צריך לתקנו ע"י דיבור, החוטא בדיבור צריך לתקנו ע"י מחשבה, והחוטא במחשבה יתקנו ע"י לימוד תורה. דהיינו, כשהאדם פגם ברובד מסויים הוא צריך להתעלות לרמה גבוהה יותר כדי לתקן את הרובד התחתון בו הוא קלקל.

ויהי רצון שנזכה לקיים את דברי ר' ישראל סלנטר: "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן!"

                                                         שבת שלום,

                                                           נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-997202