בס"ד                                
                         פרשת מצורע

ייחודיותה של ארץ ישראל

בפרשה הקודמת למדנו על 'צרעת הגוף' ו'צרעת הבגד', ובפרשתנו אנו לומדים על 'צרעת הבית'. פרשיה זו פותחת במילים: "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם", וניסוח זה הרואה זיקה בין ארץ אחוזתכם לבין צרעת הבית אומר דרשני. אומר רש"י: 'בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן'. ולכאורה עניין זה אינו מובן, וכי עניינה של צרעת הבית הוא רק כדי לגלות מטמוניות של זהב שהחביאו בבתים?

מסביר ה'שפת אמת' (מצורע, שנת תרלט ד"ה בפסוק כי תבואו): 'שצריכין להביא לכל הנכסים הארת הקדושה, ומצד זה יכול להיות טומאת נגע צרעת גם בבתים, וזאת הבשורה טובה שיוכלו לתקן כל המקומות גם כן, והוא באמת מטמוניות, שבכל דבר הגשמיי ביותר מוטמן בו ניצוצי קדושה ביותר'. דבריו של ה'שפת אמת' מתבססים על דבריו הנפלאים של הרמב"ן (דברים יג, מז) , שמסביר כי הופעת הצרעת בגוף ובבגד ובבית של היהודי הוא עניין שיוצא מגדר הטבע הרגיל, והוא בגדר נס, והוא מיוחד דווקא לעם ישראל בארץ ישראל, שם רוח ד' אשר עליהם באה לידי ביטוי גם בגשמיות שלהם, בגופם ובגדיהם ובתיהם: 'והבגד כי יהיה בו נגע צרעת – זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם, וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לד' יהיה רוח ד' עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועוון יתהווה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו להראות כי ד' סר מעליו... והוא איננו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ד'... בארץ הנבחרת אשר ד' הנכבד שוכן בתוכה'. כלומר, קדושתה של ארץ ישראל מביאה לכך שעם ישראל היושב עליה יכול להגיע לדרגה רוחנית כה גבוהה, עד אשר גם בהופעותיו הגשמיות ניכרת הקדושה, ואם חלילה יחטא יהיה ניכר הדבר בגופו ובבגדו ובביתו.

כידוע, כינויה של ארץ ישראל בתורה הוא "ארץ זבת חלב ודבש". והנה יש שהקשו היאך דבש מותר באכילה, הרי הדבש יוצא מגופה של הדבורה, וכלל הוא בידינו בדיני מאכלות אסורות: "היוצא מן הטמא – טמא", כלומר, בעל חיים האסור באכילה כל היוצא ממנו אסור אף הוא, וכיצד אם כן מותר לאכול דבש היוצא מן הדבורה שהיא שרץ העוף ואסורה באכילה? גם על חלב הפרה יש לשאול, שהרי לימדו אותנו חכמים שהחלב נוצר מן הדם "דם נעכר ונעשה חלב" (ראה בכורות ו ע"א, ועוד), והיאך הדם האסור באכילה מוציא ממנו חלב המותר באכילה?

שמעתי בשם הרב צבי יהודה קוק זצ"ל שזהו עניינה וייחודה של ארץ ישראל ההופכת את האסור למותר. היא "ארץ זבת חלב ודבש", כלומר שגם החלב והדבש, שמקורם בדבר אסור, בזכות ארץ ישראל הם נהפכים להיתר. והוא הדין בכל הרובדים שבענייני חולין, כאן בארץ ישראל הם הופכים למצוה, כגון סדרי ממשל, פוליטיקה, צבא, כלכלה, חקלאות וכו'. בחו"ל העיסוק בזה הוא חולין, אך בארץ ישראל זוהי מצוה!

בארץ ישראל, במצב מתוקן, החטא הוא בלתי נסבל, ובא לידי ביטוי בגילויים גשמיים של צרעת בגוף וברכוש. אם כן, אנו שזכינו לחיות בארץ ישראל, עלינו לזכור כי כגודל הקדושה כך גודל האחריות, וכל הקרוב אל הקדושה צריך להישמר יותר.

שבת שלום

   נחום בוצ'קו

 יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-9972023