בס"ד

לשמוע קול תורה – פסוק השבוע

פרשת אמור

אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם

"וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (ויקרא כב, לב).

האם המצווה לקדש שם שמים היא היפוכו של האיסור לחללו? האם שתי צלעות הפסוק הן שני צדדים של אותו מטבע, או שיש חידוש משמעותי בצלע השנייה?

פסוק מרכזי זה בפרשתנו הניב שלל פירושים. נעיין במפרשים ונתבשם מאורם.

רש"י רואה בשתי צלעות הפסוק שתי קומות: הקומה הראשונה – "וְלֹא תְחַלְּלוּ" – קובעת כי יש להימנע מכל התנהגות נלוזה שתביא לחילול השם. הקומה השנייה – "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – תובעת מהאדם להיות נכון למסור את היקר מכול, אפילו את חייו אם יידרש.

רבנו בחיי מבין שהצלע השנייה של הפסוק היא התיקון לצלע הראשונה. ידועים דברי הגמרא (יומא פו, א) שחילול השם הוא מהעוונות החמורים ביותר שאינם מתכפרים בקלות. פסוק זה, לדברי רבנו בחיי, מעניק את המפתח לכפרה: חיללת – תקדש. אם מעשיך הרחיקו אנשים מאהבת התורה שנה את התנהגותך, ודרכך החדשה תביא לקירוב הבריות לקיום התורה ולאהבתה.

האלשיך הקדוש מדגיש כי אין כאן ציווי לקדש אלא בשורה. אם זכית להימנע מחילול השם ודאי שתזכה לקדשו: "והנה אין ספק כי הזהיר לבלתי חלל את ה', יבטח בה' שאם יבא לידו לקדש את ה' שיקדשנו ברבים, שיהרג ואל יעבור. כי אשר נזהר לבלתי חלל יביאנו ה' לקדש שמו יתברך גם כן, כי מצוה גוררת מצוה". דבריו אלו מגיעים לשלמותם בסיומו של הפסוק – "אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם".

נוסיף שעצם ההימנעות מחילול שם ה', היא לבדה תביא לקידוש השם. הדרישה הבסיסית היא לקיים את המצוות כפי שציוונו הבורא. בקיום מצוותיו של הקב"ה מתקדש שמו, וכל אחד ממקיימי מצוותיו זוכה לקדושה כי "אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם".

שאול דוד בוצ'קו