חטא המרגלים

בפרשתנו מסופר על המרגלים שהוציאו דיבה רעה על הארץ, ובכך גרמו לעם ישראל למאוס בארץ חמדה, ולהצהיר כי הם מעדיפים לשוב על עקבותיהם ולחזור למצריים.

וכל הקורא עומד ומשתומם: וכי מה זה היה למרגלים – שהכתוב מעיד עליהם שהם "כולם אנשים ראשי בני ישראל", ולפני שיצאו לשליחותם היו כשרים בלא חטא (עיין רש"י לפסוק ג') – להפוך להיות עוינים בהשקפתם על ארץ ישראל?

כדי להבין את כל עניין חטא המרגלים יש לזכור את מעלתם הגדולה של בני ישראל באותו הדור. דור המדבר – אותם אנשים שרגליהם עמדו למרגלות הר סיני וראו את הקולות ושמעו את הדיברות הראשונות מפי הגבורה – נקרא בפי חז"ל 'דור דעה'. דור זה זכה להכיר את הקב"ה בדרגות הגבוהות ביותר, ולהמשיך ללמוד תורה מפה קדוש של משה רבנו איש הא-להים ואדון הנביאים. כמו כן כל הנהגתו במדבר הייתה הנהגה ניסית: מוקפים בענני כבוד לשמירה, מונהגים בעמוד אש לילה ובעמוד ענן יומם, אוכלים מן מן השמים, שותים מבארה של מרים המתגלגלת עמם, ואף שמלתם לא בלתה מעליהם. בכל תקופת שהותם במדבר לא היו צריכים ישראל להתעסק בעניינים גשמיים כלל, והיו פנויים לעסוק בעניינים תורניים ורוחניים.

אמנם הייעוד של עם ישראל בעולם הזה אינו כן. עם ישראל אמור להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש", באופן המבטא שילוב של חיים מלאים בעולם הזה בדרך של קדושה ודביקות בקב"ה. כדי להגיע למעלה זו צריכים לכבוש את הארץ, להמליך מלך וסדרי שלטון, ולפתח את החקלאות ואת הכלכלה. רוצה לומר – כדי להגשים את ייעודו בעולם מוכרח עם ישראל להתמודד עם העולם החומרי/הגשמי באופן ישיר ומלא, ואינו יכול להמשיך ולהיות שקוע בעולמות רוחניים בלבד!

המרגלים חששו מן השינוי הצפוי באורח החיים הלאומי - אם מפני שנוח היה להם להמשיך ולהיות רוחניים לחלוטין, ואם מפני שחששו מן המפגש עם החומר שמא ח"ו ייכשל העם בהתמודדות הזו וייפול מדרגתו הגבוהה – ומשום כך החליטו להמשיך ולהסתופף תחת ענני הכבוד במדבר ולא להיכנס לארץ ישראל ולחיות חיים ארציים 'נמוכים'. המרגלים שכנעו את עם ישראל בצורה מתוחכמת. הם הציגו בפניהם את פירותיה הגדולים של ארץ ישראל המבטאים את ארציותה וגשמיותה של הארץ, ובכך 'הוכיחו' כי הארץ הזאת גשמית וחומרית וכדי לזכות בה צריכים אנו לוותר על כל 'הרוחניות' שיש לנו עתה. המרגלים בחרו להתעלם במכוון מסגולתה המיוחדת של ארץ ישראל, המאפשרת לרומם את חיי החומר שבה בזכות העניין הא-לוקי והשכינה השורה בה תמיד, ובכך לקדש שם שמים בתחתונים, ולהגשים את מטרתו של העולם בכלל ושל עם ישראל בפרט.

ונראה כי לכך כיוונו דברי חז"ל במדרש, על הפסוק "גילי מאוד בת ציון... הנה מלכך יבוא לך" (זכריה ט, ט): 'זה שנקרא מלך, שעתיד למלוך על דורות ראשונים ואחרונים, והקב"ה מכריז להם לכל צדיקי דור ודור, ואומר להם: צדיקי עולם! אע"פ שדברי תורה חביבים הם עלי, לא יפה עשיתם שחיכיתם לתורתי ולא חיכיתם למלכותי" (פסיקתא רבתי פרק ל"ה). זו היא ממש טעותם של המרגלים, שבחרו להסתופף בצילה של תורתו של הקב"ה, אך לא בחרו במלכותו ולא פעלו להגשמתם של דברי התורה בעולם הזה.

עלינו מוטל לתקן את אשר עיוותו המרגלים, וכך כותב הרב יששכר שלמה טייכטאל הי"ד בספרו 'אם הבנים שמחה' (פ"ג, ס"ג): 'אם אנו רוצים לתקן זאת, מוכרחים אנו להשלים עתה מה שהם חסרו אז, היינו לעשות פעלים לעורר אהבה וחמדה בלבות עם בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם, להיות חושקים וחומדים לארץ חמדה של אבותינו, ואש תיקוד בקרבם לבוא ולירש את הארץ הקדושה, ויחמדו אליה יותר מכל חמדה שבעולם – זה יהיה התיקון השלם לקלקול הרב'.