"וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ וְנָתַתָּ אֶת נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ עַל הַמִּצְנָפֶת" (שמות כט, ו).
שני בגדי כהונה חשובים היו על ראשו של הכוהן הגדול: המצנפת – כובע מכובד מאוד היאה לתפקידו של המנהיג הרוחני של עם ישראל, והציץ – "נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ" הנושא את המילים "קֹדֶשׁ לַה'" (שם כח, לו).
היכן היה מונח הציץ?
בפסוקנו מפורש שהציץ היה נתון על המצנפת, "וְנָתַתָּ אֶת נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ עַל הַמִּצְנָפֶת", אך בפרק הקודם נכתב שמקום הציץ היה על מצחו של אהרן – "וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן... וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'" (כח, לח). רש"י מבאר כי למעשה אין סתירה בין הפסוקים: המצנפת הייתה מונחת על ראשו של אהרן למעלה ממצחו, והציץ המונח על מצחו של אהרן היה מחובר למצנפת בפתיל תכלת שעבר מעליה ונקשר מאחור.
מה משמעותו של דיון זה?
בגמרא במסכת זבחים מבואר שהמצנפת מכפרת על גסי הרוח, והציץ מכפר על עזות הפנים. האומנם יכולה המצנפת המכובדת והמהודרת לכפר על הגאוותנים? הלוא לכאורה היה מתאים הרבה יותר להניח על ראשו של אהרן כיפה קטנה המזכירה את אפסיות האדם!?
התורה מלמדת אותנו שכדי להגיע לכפרה האמיתית יש להשתמש בדרך הנכונה והטובה בכל הכוחות הטבועים באדם.
הכוהן הגדול צריך להשתמש בכבוד המחובר למעמדו ולקדם בעזרתו את תורת ה'. לשם כך נדרש אומץ רב ואפילו עזות – שהרי עליו להילחם נגד שועי העם המבקשים לקעקע את ערכי התורה באומה. הכבוד הנובע מתפקידו הרם, הניכר לעיני כול במצנפת שעליו, לא נועד לרומם את הכוהן אלא כל-כולו קודש לה'. משום כך הונח הציץ על המצנפת – כי הציץ הוא המצדיק את הכבוד הניתן לכוהן הגדול.
כל מי שזוכה בתפקיד רם מעלה צריך לדעת שהוא קודש לה'. מעמדו המכובד לא נועד לרווחתו אלא לשרת את עם ישראל.
שני הבגדים הללו, המצנפת והציץ, משלימים זה את זה ומראים לנו את הדרך הנכונה לנתב את הכבוד לטובה. הכבוד נועד לאפשר עזות דקדושה ולקדם את התורה ואת המצוות באומה.