בס"ד

                                                        פרשת מסעי

פרשתנו מלאה וגדושה בעניינים הנוגעים לארץ ישראל: ציווי להוריש הגויים ועבודה זרה מן הארץ, ציווי לחלק הארץ בגורל לנחלה, תיאור מפורט של גבולות הארץ, שמות הנשיאים אשר ינחלו את הארץ, הפרשת ערי הלויים וערי מקלט.

התורה מצווה (במדבר לג, נג): "והורשתם את הארץ וישבתם בה". מלשון רש"י משמע שהורשת הגויים היא עצה טובה בלבד - 'ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה', אך הרמב"ן למד כי זו מצות עשה: 'יצוה אותם שיישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם ולא ימאסו בנחלת ה'' (על הפסוק שם), 'שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב...' (השגות לספר המצוות, סוף מצוות עשה, מצוה ד'), ובעקבותיו הלכו רוב הפוסקים.

הרמב"ן מסביר שמצוה זו כוללת את עניין כיבוש הארץ וישיבה בה, 'ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה', היינו שיהיה עם ישראל ריבון בארצו לא תחת שלטון זרים, ויתיישב בארץ וידאג להתפתחותה. מצוה זו מוטלת על עם ישראל כציבור, אך יש בה גם חיוב על כל יחיד ויחיד לשבת בארץ ישראל ולגור בה ולא לצאת ממנה לחו"ל. חיוב זה הוא לדורות ואפילו בזמן הגלות.

מעניין לראות שלאחר הציווי לרשת את הארץ, הצבת גבולותיה ושמות מנחיליה, התורה מצווה את עם ישראל שלשה דברים: הפרשת ערי הלוויים, הפרשת ערי מקלט ודיני רוצח בשוגג ובמזיד.

נראה כי התורה רוצה ללמדנו מהם העניינים החשובים ביותר בהם עלינו לעסוק מייד לאחר כיבוש הארץ, והם נחלקים לשני מישורים – הפצת תורה ותיקון החברה:

הפרשת ערי הלוויים – היינו הקמת ערים שמהם תצא תורה לישראל, ככתוב על שבט לוי "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לג, י), ומפרש החזקוני שם: 'לפי שהם פנויים, שאין להם נחלה להיות טרודים בה להבטל מדברי תורה'.

הפרשת ערי מקלט ודיני רוצח – זוהי דוגמא מעשית ומיוחדת היאך התורה מדריכה לתיקון החברה הישראלית. מחד גיסא טיפול נוקשה ונוקב ברוצח במזיד, ומאידך טיפול חינוכי ברוצח בשגגה על ידי שהייתו באופן זמני בעיר מקלט המאוכלסת במחנכים דגולים משבט לוי.

לאחר שעם ישראל הנכנס לארץ ידאג להנחלת התורה לכל העם בבחינת בן אדם למקום, ולתיקון החברה בבחינת בן אדם לחבירו – אזי יוכל להתקיים בו הפסוק: "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" (דברים ד, ו).