בפרשתנו אנו קוראים על המצווה להדליק את המנורה בכל ערב. היכן הייתה מונחת המנורה?

"מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם" (ויקרא כד, ג).

בתחילת הפסוק מודגש: "מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת". המנורה אינה מונחת בפנים, בקודש הקודשים, לצד הארון ולוחות הברית – אלא בחוץ. ואולם בהמשך הפסוק נאמר שהמנורה היא "לִפְנֵי ה' תָּמִיד", כלומר היא איננה בחוץ אלא בפנים – לפני ה'!

והיכן הייתה המנורה באמת? בקודש, בהיכל – בין קודש הקודשים לעולם החולין. במקום הזה גנוז סודה של המנורה. המנורה היא הגשר בין תורת ה' העליונה לבין עם ישראל השוכן בעולם החולין. שבעת נרותיה של המנורה שבע דרכים הן. תורת ה' אחת היא, והיא מאירה בשבעה נתיבים שונים בעולם בני האדם. כולנו שונים איש מרעהו, ולכולנו תורה אחת ויחידה, אין בה שינוי ואין לה תמורה – אך יש בה אורות מגוונים המאירים לכל אדם באור מיוחד המאפשר לו למצוא את מקומו בחיים של תורה.

§        יש מי שרואה את אור ה' בלימוד פשט התורה ובעיסוק בהלכות המאירות את חייו של כל יהודי,

§        ויש בן-תורה המחובר בנימי נפשו ליופיה של תורתנו מתוך העמקה באגדות ובפנימיות התורה,

§        יש חקלאי המקיים הלכה למעשה את המצוות התלויות בארץ,

§        ויש סוחר הנוסע למרחקים – ומכוח התורה עומד בניסיון ונושא ונותן באמונה וביושר,

§        יש מדען המקדם את עולם החומר ומגלה את גדלות ה' דרך העולם שברא – ומשתמש בגילוייו לטובת האנושות כולה,

§        יש קצין המוסר את נפשו להצלת העם והארץ,

§        ויש ספורטאי הדואג לקדם את בריאות הציבור.

המנורה מונחת גם "מִחוּץ לְפָרֹכֶת" וגם "לִפְנֵי ה'", וכך היא מעבירה לעולם את האורות השונים של התורה –  לכל אדם באשר הוא, לפי שורש נשמתו. ואולם אסור להפריד בין האורות הללו, לכולם שורש אחד, ועל כן הייתה המנורה עשויה מקשה אחת.

זהו גם תפקידו של כל מי שעוסק בהפצת התורה: להעביר לכל אחד ואחד את האור המדויק שיאיר את נשמתו המיוחדת.