בזכות נשים צדקניות

בתחילת חומש במדבר מסופר על המניין שנמנו בני ישראל בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים. בפרשתנו, פרשת פינחס, הקב"ה מצווה למנות שוב את ישראל – אחרי המגפה שהרגה רבים מהעם ולקראת הכניסה לארץ:

"וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר. שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל" (במדבר כו, א‑ב).

לאחר סיכום המניין התורה מדגישה כי במניין זה לא היה איש מן המניין הראשון, שכן כולם מתו בעקבות חטא מהמרגלים:

"וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי. כִּי אָמַר ה' לָהֶם מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן" (במדבר כו, סד-סה).

רש"י מדגיש שדווקא "אִישׁ" לא היה – אך נשים היו גם היו, ובהן בנות צלפחד המופיעות מייד בפרק הבא ומבקשות חלק בירושת הארץ:

"ובאלה לא היה איש וגו' – אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים 'נתנה ראש ונשובה מצרימה' (במדבר יד, ד), והנשים אומרות 'תנה לנו אחוזה' (במדבר כז, ד). לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן.

בפרשת שמות נחשפנו לגבורתן של נשות ישראל – שלא התייאשו מצרת השעבוד, ובאומץ רב הביטו קדימה והמשיכו להרות וללדת ילדים רבים. עליהן נאמר במדרש שבזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים.[1]

הצד השווה בזכויותיהן של נשות מצרים ונשות המדבר הוא האמונה בעתיד טוב יותר, ששורשיה  נעוצים בהבנה שה' הוא מנהיג העולם. הקב"ה הבטיח לאבות האומה שזרעם ירבה ככוכבי השמיים לרוב ושהארץ כולה תינתן לצאצאיהם, ועל כן הנשים המאמינות בקיומן של הבטחות ה' אינן חוששות להביא ילדים לעולם ואינן חוששות לעלות לארץ ולהתיישב בה.

שאול דוד בוצ'קו